<h1>סמ"ג לאוין סימן פ"א</h1>
<h2>דף נא:</h2>
הנותן מתנה לאשתו בין שנתן לה קרקע בין שנתן לה מעות ולקחה בהן קרקע, אמרינן בפרק חזקת הבתים שאין לבעל פירות במתנה זו, וכן הנותן מתנה לאשה על מנת שלא יהא הבעל אוכל פירותיה אלא יהיו פירותיה לאשה למה שתרצה אין הבעל אוכל פירות מתנה זו (רמב"ם אישות פכ"ב הל' כ"ז).
עוד שם תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן הקטנים, ואם עבר וקיבל מן האשה יחזיר לאשה ואם מתה יחזיר לבעלה, מן העבד יחזיר לעבד ואם מת יחזיר לרבו (רמב"ם אישות פכ"ב הל' ל"ב), פירש רבינו שמואל, ונראה בעיני דהוא הדין אם נשתחרר העבד יחזיר לרבו שהרי היה עבד כשהפקידו אצלו וסתם עבדים גזלנים הן, אבל נתגרשה האשה ואחר כך מתה יחזיר ליורשיה דמשנתגרשה אין הבעל יורשה דסתמא לאו גזלנית היא קיבל מן הקטן יקנה לו ספר תורה או דבר שאוכל פירותיו, וכולן שאמרו בשעת מיתתן פקדון זה של פלוני הוא אם היו בחזקת נאמנים אצל זה שהפקדון אצלו יעשה כמו שצוו [ואם לאו יתן ליורשיהם] (רמב"ם שם).
<h2>דף קלט:</h2>
שנינו בפרק מי שמת (ב"ב קל"ט ב') מי שמת והניח בנים ובנות ירשו הבנים כל הנכסים והם זנין אחיותיהן עד שיבגרו או עד שיתארסו, אע"פ שנתמעטו אח"כ (ב"ב ק"מ א'), ואלו [הן] הנקראים נכסים מרובים, אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה מוציאין מהם מזונות לבנות עד שיבגרו, או עד שיתארסו, ונותנים השאר לבנים, ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד הבנות ניזונות מהן עד שיתבגרו או עד שיתארסו והבנים ישאלו על הפתחים (ע"פ רמב"ם אישות פי"ט הל' י"ז ע"ש), ואף על פי שאמר אדמון בפרק בתרא דכתובות (ק"ח ב') וכי בשביל שאני זכר הפסדתי וא(ו)מר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון ואמר מר (שם ק"ט א') כל מקום שאמר רבן גמליאל כן הלכה כמותו, מכל מקום בזה אין הלכה כמותו אלא כחכמים כי אף אדמון אינו חולק אלא תמה ורבן גמליאל שראה דבריו זהו שיש לתמוה, וכרבנן סובר סתם התלמוד בפרק מי שמת (ב"ב קל"ט ב'), ובפרק נערה (כתובות מ"ג א') אמר רבי יוחנן עשו האלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסין מועטין משמע שסובר כרבנן (כתובות ק"ח ב' תד"ה אדמון). במה דברים אמורים כשהניח קרקע אבל אם הניח מטלטלין הואיל ובתקנת הגאונים הוא שיזונו הבנות מן המטלטלין הרי הבנים והבנות ניזונות כאחד מן הנכסים האלו המועטין, שלא תקנו להם במטלטלין אלא כדי שיהיו כבנים וכן הורו הגאונים (רמב"ם שם שם הל' י"ח).
